עונש מוות למחבלים - בעד ונגד 

עונש מוות למחבלים - בעד ונגד


בכל פעם שמתרחש ארוע רצחני ההולם בנו בלב ובכליות עולה ונשמעת הקריאה להטיל עונש מוות על מחבלים. תמיד ימצא חבר-הכנסת התורן שיתנדב לעלות את הנושא על סדר יומו של בית-המחוקקים ביודעו שבכך עונה הוא לרחשי הלב של רבים מתושבי המדינה.
רבים מאתנו חשים חסרי אונים לנוכח מעגל הטרור. הטרור מתאפיין בכך שבוחר הוא את קרבנותיו בארח מקרי ולעולם אין לדעת היכן הוא יכה בשנית. לוחם אינתיפדה מכה ביהודים באכזריות מקוממת, אם בסכין, אם בכידון, אם במכונית. במקרה הטוב יותר הוא נתפס ומושם מאחורי סורג ובריח. היה ויתמזל מזלו הוא ישוחרר בעסקת חילופי השבויים הבאה. אנו חשים כי נעשה מעט מדי למגור הטרור וכי, בעצם, עושים מאתנו צחוק. הרי - כך אנו חושבים - המחבל לוקח בשיקוליו את העובדה שאין עונש מוות בישראל ואת האפשרות כי יוכל לצאת לחפשי תודות למאמצי ידידיו. הניסיון מלמד כי יש לו, למחבל הפוטנציאלי, על מה לסמוך.
הויכוח אודות עונש המוות הינו מורכב ורב פנים. הוא מתנהל עשרות שנים במדינות דמוקרטיות רבות בעולם. רבים מהססים לכלול עונש זה בדיני העונשין מתוך תחושה כי אל לנו, בני אנוש, ליטול לידינו את תפקיד הטבע או האל. באנגליה ניסתה ראש הממשלה בעבר הלא רחוק, הגברת תאצ'ר, להעביר חוק בפרלמנט אשר יאפשר הטלת עונש מוות על טרוריסטים אך הדבר לא עלה בידה. למרות שרובו של העם תמך ועודנו תומך בחוק המוצע מתוך תחושת קבס וזעם לנוכח מעשי הטבח האכזריים של הIRA-, בפרלמנט נתקלה הגברת תאצ'ר בהתנגדות עזה של חברי הבית. היא אף לא הצליחה ללכד את שורות מפלגתה היא לתמיכה בחוק. באר"הב הנושא נתון לשיקולה של כל מדינה ומדינה מבלי שנקבעו מסמרות לאומיות שיחייבו את כל המדינות כולן. כך עלול רוצח בטנסי למצוא עצמו על כסא חשמלי בעוד שאדם אחר המבצע אותו מעשה במדינת מרילנד עדיין ימצא עצמו בעולם הזה.
הטיעון המרכזי של המתנגדים לעונש המוות, אשר לדעת רבים מתעלה וגובר על כל נימוקי המצדדים בעונש זה, גורס כי מוטב שעשרה רוצחים שפלים יחיו על חשבון משלם המיסים מאחורי סורגים מאשר שאדם אחד חף מפשע ישלח לעולם שכולו (כך אומרים) טוב. אין אדם החסין מפני טעות ומערכת משפטית אשר אינה מתימרת להיות תמיד גם מערכת של צדק צריכה להכיר במגבלותיה ובאפשרות שטעויות מתרחשות. על כן עליה להמנע מגזירת דין בלתי הפיך. מדינות הנמנעות מהכללת עונש המוות בדיני העונשין שלהן רואות בטיעון זה Trump Card, קלף מנצח הגובר על כל השיקולים האחרים.
אלו התומכים בעונש המוות בישראל יקומו ויאמרו כי טיעון זה טוב ויפה אך לא בכך עסקינן במציאות העגומה של חיינו. הרי אין מדובר בחקיקת עונש מוות כחוק פלילי הישים לרוצחים באשר הם רוצחים אלא אך ורק לטרוריסטים במקרים שבהם אין עוררין ביחס לזהות הרוצח. החוק ינקט במקרים דוגמת הרוצח בטרמפיאדה ביום שישי האחרון, המחבל שדרדר אוטובוס בדרך ירושלימה, או טבח הדמים בנמל התעופה לוד (קוזו אוקומוטו). בכל המקרים הללו יהיה זה צודק לתת לרוצחים את העונש המגיע להם, מנה תחת מנה. הרי גם בתורה כתוב: הקם להורגך השכם להורגו. קל וחומר אם הרוצח ביצע זממו ונתפס עם הדם החם על ידיו.
טיעון זה עשוי להראות על פניו כמשכנע. רבים יאמרו כי בהוויה הישראלית הוא הוא הטיעון שצריך לשמש כ- Trump Card עקב הנסיבות המיוחדות של חיינו. ואולם, עדיין ישנם לפחות שני שיקולים המונעים כמה ממקבלי ההחלטות מלראות בטיעון זה קלף מנצח. הטיעון הראשון הינו משפטי טכני. הוא מתמקד בשאלת ההגדרה המדויקת של החוק אשר תאפשר הוצאה להורג בנסיבות בהן הרוצח נתפס עם דם על ידיו ואשר תמנע מלאפשר נקיטת עונש זה במקרים בהם קיימים אך ורק ממצאים נסיבתיים המורים לכאורה כי הנאשם הוא אכן הרוצח הטרוריסט. הנוסחא המשפטית תצטרך להבחין בין מקרה הנהג הרצחני בטרמפיאדה לבין מקרים דוגמת הכנופיה המואשמת ברציחתו של דני כץ.
אינני יודע אם יש בפקפוקיו של עזרא גולדברג ואחרים ממש, אולם די בפקפוקים אלו שלא להביא נאשמים במקרה זה ובמקרים דומים אל מותם אך ורק על בסיס הוכחות נסיבתיות.
הטעון השני אף חזק יותר. הבה נניח כי תמצא הנוסחא המשפטית הראויה לפיה רק אלו שיתפסו בעת ביצוע הרצח יוצאו להורג ולא תתאפשר גלישה במדרון התלול למקרים בהם יש אך ראיות לכאורה לאשמתם של העומדים לדין. עדיין עומדת לדיון השאלה בדבר ההשלכות שיש בחקיקת חוק זה על חיי בני ערובה ישראלים המוחזקים בידי טרוריסטים. כלומר, הטענה היא שאין לחוקק עונש מוות לא משום שאנו מאמינים כי אין מקום ליטול לידינו את תפקיד האל או משום שאין זה עונש צודק למחבלים. נאמר כי אנו מאמינים באמת ובתמים כי המציאות הישראלית מחייבת עונש מרתיע זה וכי זהו העונש היחיד היאה לרוצחים שפלים הדוקרים נשים בשיבריות, מדרדרים אוטובוסים לתהומות על נוסעיהם, והדוהרים במכוניות אל תוך טרמפיאדות שלוות. ואולם, אם קיים סיכוי קל שבקלים שרון ארד ואחרים עדיין מצויים בחיים הרי יום הוצאתו להורג של המחבל עלול להיות גם יומם האחרון של בני הערובה הישראלים.
זאת ועוד, חקיקת עונש המוות עלול להביא להרחבת מעגל הטרור, לכך שמחבלים יחטפו אזרחים שלווים בישראל כקלף מיקוח להשארת המחבל בחיים. הפלסטינאים הוכיחו לנו בשנים האחרונות כי אין הם בוחלים באמצעים להשגת עצמאותם ומוכנים הם לנקוט בדרכים המחרידות ביותר על מנת לקדם מטרותיהם. חקיקת עונש מוות עשויה לשמש גורם מרתיע ובאותה מידה עלולה היא ללבות קיצוניות וליבא את לבנון לישראל. יש אשר יאמרו כי בין כה וכה אין ארגוני המחבלים נרתעים מלרצוח שבויים ישראלים, ראה מקרה סמיר אסעד. מאידך גיסא חזי שי, יוסף גרוף ודני גלבוע היו בין אלה שזכו לחזור הביתה לחיק משפחותיהם. אם אין ברצוננו לגזור דין מוות על ישראלים הנופלים לידי מחבלים, מוטב כי נשאיר את המצב בעינו. אם היה עונש מוות בישראל הרי ברי הוא שכל שבוי ישראלי היה מוצא את מותו. המנעות מחקיקת החוק מאפשרת תקווה לחיים.